הכנה לאודישנים – איך מכינים מונולוג

בית / בלוג / הכנה לאודישנים – איך מכינים מונולוג

אין שחקן או שחקנית שלא שמעו בחייהם את המשפט "תכין מונולוג". זה מתחיל באודישנים למגמות תיאטרון או בתי ספר למשחק, ממשיך הלאה לאודישנים לתיאטראות או סדנאות או כל דבר אחר שבו לא מכירים אותך, רוצים להכיר אותך וזאת השיטה היחידה שהוכחה כיעילה עד היום. בקולנוע וטלוויזיה זה עובד אחרת, שם בדרך כלל לא מבצעים מונולוגים, אלא סצנות שלקוחות מהפרויקט עצמו, כשהשחקן מבצע אותן מול מצלמה והמלהק או המלהקת "זורקים" לו את הרפליקות של הפרטנר מהצד. לא אידיאלי, אבל לפחות מרענן. בתיאטרון רוצים לראות אותך ב"לייב", להרגיש אותך, "לשחק" איתך ולהתרשם מהנוכחות הבימתית שלך.

התוצאה: אתה מוצא את עצמך מול פאנל "שופטים", מישהו אומר "בבקשה, בזמנך…" ואז יש לך 3 דקות להפציץ ולהראות את מלוא כישרונך. נשמע כמו משימה בלתי אפשרית. אז לא. זה אפשרי, אך לא פשוט, והדרך היחידה לצלוח את זה, בעיניי, זה למצוא את המפתח של המונולוג, איזשהו טריק שברגע שמוצאים אותו הכול מסתדר ואפילו הופך למהנה. אז איך עושים את זה?

מה זה מונולוג?

שמעתי פעם משפט: אנשים לא מדברים במונולוגים. זה לא נכון בעליל. אנשים בדרך כלל לא מדברים במונולוגים, אבל כשהם כן בוחרים לשאת מונולוג יש לכך סיבה: בדרך כלל זאת סערת רגשות כלשהי, בין אם חיובית או שלילית, משהו שפתאום פורץ החוצה, משהו שאדם רוצה לחלוק עם העולם, משהו גדול ולא ניתן לעצירה. כל מונולוג טוב ניתן (וחייבים) לפשט למשפט אחד שיתאר בצורה המדויקת ביותר מה הדמות רצתה להגיד.

אז מה זה מונולוג? – מחשבה אחת של הדמות או אם נשתמש בז'ארגון המקצועי – מטרה אחת.

דוגמה: במונולוג המפורסם מתוך המחזה (עיבוד למעשה) "החגיגה" של תומאס ויטנברג הבן קם ומודיע לכל הנוכחים ביום ההולדת של אביו, שהאב היקר והאהוב שלו נהג לאנוס אותו ואת אחותו והאם ידעה ושתקה. המטרה שלו הייתה "לחשוף את האמת" או "לעשות צדק" ולא משנה מה נאמר תוך כדי וסביב המטרה הזאת, עדיין ניתן לתמצת את המאורע ב"מונולוג שבו האמת יצאה לאור".

ועכשיו סקופ: יש הבדל עצום בין העבודה על מונולוג כחלק מהפקה שבה יש במאי ואולי אפילו המחזאי עודנו חי ונושם ומשכתב ללא הרף את הטקסטים תוך כדי החזרות, לבין עבודה על מונולוג לצורך אודישן. צריך להתייחס למונולוג שמבוצע לאודישן כאל הצגת יחיד בת 3 דקות בבימויו ובביצועו של… שלכם!

אתם עומדים למבחן, לא המחזאי ולכן תביאו קונספט מעניין ומגובש, בחירות מעניינות ומוצדקות, טיפול נכון בטקסט ודמות זכירה ואמינה ואף אחד לא ישים לב שחתכתם חלק מהטקסט, והמשפט השלישי הופיע במקום המשפט הרביעי ושהאקדח שהוצאתם לקראת הסוף בכלל לא מופיע במחזה. זה לא משנה! תהיו חופשיים! תעשו מה שבא לכם! אף אחד לא יגיד: היא שיחקה נהדר, אבל לא ניקח אותה כי לא ככה זה ככה במחזה.

הבהרה: אני לא ממליץ "לתקן" טקסטים שירתיים של שייקספיר למשל.

הבהרה נוספת: אני לא ממליץ לבחור במונולוגים של שייקספיר לאודישן. פשוט לא.

איך בוחרים מונולוג?

אל תבחרו מונולוג – תבחרו דמות.

יש שתי אופציות:

האופציה הקלה: לדמות שבחרתם יש מונולוג "מוכן" במחזה. צ'כוב, שייקספיר (לא לעשות שייקספיר באודישנים!!!), לוין, מילר, סיימון וכל שאר החברה הטובים סיפקו לנו לא מעט מונולוגים מוכנים.

  • תדפדפו במחזה ותקראו את הרפליקות של הדמות, תראו אם יש איזשהו מונולוג שתופס אתכם – אם זה תפס אתכם זה יתפוס גם את הצופים.
  • אני ממליץ לדפדף בכמה וכמה מחזות לפני שבוחרים.
  • אין צורך לקרוא את המחזות בשלמותם בשלב זה. תקראו 4-5 שורות מהמונולוג ותראו אם יש קליק.
  • אם אתם לא מוציאים שום חיבור לנושא או לדמות – אל תיקחו את המונולוג.
  • אל תיקחו את המונולוג כי "הרגע שבו היא מבינה שהבת שלה מתה הוא רגע מאוד חזק"… נכון, זה רגע חזק, אבל איפה אתם בכל הסיפור הזה? זה באמת תופס ומפעיל אתכם? התשובה היא "כן"? שיהיה בהצלחה. "לא"? – דפדפו הלאה.
  • תזכרו – באודישן אתם צריכים לשרת רק את עצמכם. וליהנות.

האופציה השנייה – יש דמות שממש בא לכם עליה אבל אין לה מונולוג "מוכן" במחזה. לא נורא. אין? יהיה!

למשל במחזה "במרתף" של יהושע סובול אין מונולוג ברור ומוכן של קיטל, אבל הדמות שלו, של הנאצי שאוהב אופרות ומוסיקה קלאסית נורא סיקרנה אותי. הרגשתי שאני רוצה לשחק את הדמות הזאת! אז קראתי את המחזה, ראיתי שהמחזאי לא סיפק את מבוקשי, אז חיברתי מונולוג שרציתי לבצע מהרפליקות ומהמונולוגים הקצרים שכן היו שם. נכון, זה לא בדיוק היה "במרתף", זה היה לגמרי הדמות של קיטל מהעיבוד שלי ל"במרתף" אבל אני בטוח שסובול יסלח לי על החוצפה הזאת כי ככה אני דמיינתי ורציתי שתראה הצגת היחיד שלי בת השלוש דקות. אה, ורציתי גם לזכות במלגה.

ספוילר: זכיתי.

הבהרה: אל תעשו את זה אם המחזאי הוא אחד מהשופטים. הבהרה נוספת: אל תעשו שום דבר מהחומרים של אותו מחזאי אם הוא משמש כאחד מהשופטים גם אם לא שיניתם שם פסיק.

מבנה המונולוג

לצערי, לא כל המחזאים קראו את הבלוג שלי ולכן לא כל המונולוגים כתובים אותו דבר. לפעמים המחזאים החצופים מרשים לעצמם לשבור נוסחאות ולכתוב לפי הנוסחאות שהם בעצמם המציאו. אבל – בעבודה על מונולוג (בין אם לקחתם אותו בשלמותו ובין אם "יצרתם" אותו) אני כן ממליץ לעבוד לפי תבנית דרמתית מסוימת. אני תמיד מתייחס למונולוג כאל משולש שמורכב משלוש נקודות: A – אירוע התחלתי, B – נקודת מפנה ו-C – פתרון.

נסיבות: כל מה שקרה לפני שהשחקן נכנס לבמה ובחר לשאת מונולוג. מי הוא, מה הוא, מה קרה לפני, באיזה מצב נפשי ופיזי נמצאת הדמות – בקיצור, כל המידע שהמחזה סיפק לנו. כמובן לא תמיד הכול כתוב בצורה כל כך מסודרת במחזה וצריך להתאמץ קצת, או במילים אחרות – לעבוד על הדמות, אבל על זה אני מבטיח לכתוב מאמר נפרד.

A – אירוע התחלתי: נעמדתי מולכם ואני רוצה מכם משהו. השחקן פועל כדי להשיג את המטרה. יש להתייחס לשתי שאלות: "מה?" ו"איך?".

"מה?" – מה אני רוצה? שימו לב: לא "מה אני אומר" או "מה אני עושה", אלא מה מתרחש אצלי בראש, בלב (במילים אחרות – בפנים): מה אני רוצה להשיג, למה אני אומר את מה שאני אומר, מה אני רוצה לגרום לפרטנר שלי לעשות, מה הפעולה המנטלית שלי.

"איך?"  – מה אני עושה? או "איזו פעולה פיזית תעזור לי להשיג את המטרה שלי". במילים פשוטות  – מה תכלס קורה ברגע הזה על הבמה. שותים? אוכלים? שורכים שרוכים? מנסים לנקות כתם יין שנשפך על המכנסיים וכו'. זה יכול להיות כל דבר שמשרת את הסיטואציה ועוזר לקדם את האירוע לשמו התכנסנו. רוצים להכניס פעולה פיזית שנראית לכם מעניינת גם אם היא קצת לא קשורה – אין בעיה, תמצאו לה הצדקה וזה יעבוד.

B – נקודת מפנהמכשול – הבחור מוציא טבעת, כורע ברך ואומר "התינשאי לי?". שימו לב: עדיין לא קרתה התפנית, הפעולה של השחקן עדיין לא השתנתה. ואז יש פאוזה, הבחורה מתלבטת (רגע דרמטי) ואומרת… "לא". בום! זאת התפנית. קרה כאן אירוע ששינה את הסיטואציה. מה זה אומר בפועל? שהכול מתאפס ויש מצב חדש על הבמה וכל מי שמעורב בסצנה צריך להגיב ולענות שוב על אותן שתי שאלות: "מה?" (מה אני רוצה?) ו"איך?" (מה אני עושה?). במונולוג אין את הכלה שתגיד "לא", כי להזכירכם אתם לבד על הבמה ואנחנו באודישן. במונולוג "נקודות המפנה" מתרחשות אצל השחקן בפנים, הוא חווה אותן, חי אותן, מעכל אותן ואנחנו הצופים מבינים שמשהו השתנה  – "הוא הבין שהיא לא תתחתן איתו". שימו לב שמה שהכי מעניין לנו לצופים (והאמת גם לנו לשחקנים) זה הרגעים האלה של "הבנה-בחירה" – לעכל את המציאות החדשה ולבחור איך אני רוצה לפעול.

C – פתרון – הפעולות שהדמויות עשו כדי להשיג את המטרות החדשות לאחר התפנית נגמרו (בין אם בהצלחה ובין אם לא) ושוב חזרנו לנקודת ההתחלה A וכל מה שקרה כאן עד עכשיו הפך לחלק מהנסיבות. אם אנחנו בהצגה אז כאן יתחיל אירוע התחלתי חדש, אם אנחנו באודישן – לכו הביתה בראש מורם ותחכו בסבלנות לתשובה.

הטריק

"לפתור מונולוג", ככה אני קורא לזה. אפשר להגיד את זה גם במילים אחרות שלכולן אותה משמעות – לפצח את המונולוג, למצוא את המפתח של המונולוג וכ' וכו' וכו' למה אני מתכוון?

אחרי שבחרתם את המונולוג כי מאוד רציתם לשחק נאצי/אנס/רוצח/רומנטיקן חסר תקנה/אידיוט תחפשו את המשהו הקטן הזה, אני קורא לו "הטריק", שיהפוך את המונולוג הזה לסופר מהנה עבורכם. משקפיים, פגם בדיבור, הזעת יתר, צליעה, עיוורון, כובע ענק שכל הזמן נופל על המצח, מזוודה כבדה שקשה להחזיק ביד, תיק שנפתח ותמיד נופלים ממנו חפצים, סיגריה רטובה שכל המונולוג לא נדלקת ועוד אין ספור פעולות ו"טריקים" (נדושים יותר או פחות) שיהפכו את העבודה על המונולוג למשחק מהנה.

הבהרה: אני לא אומר לכם להתחיל מעכשיו לגמגם בכל דמות שתבצעו עד סוף הקריירה – אני אומר לכם אל תסמכו רק על הכישרון הפנומנלי שלכם ותעמדו על הבמה באודישן בידיים ריקות, תנופפו בהן ותצעקו את הטקסט מתוך התרגשות. לא! תמצאו פעולות פיזיות שאליהן, כמו עוגן, תמיד תוכלו לחזור במהלך המונולוג. אם באמצע המונולוג אתם מרגישים שהלחץ משתק ושכחתם הכול אז המזוודה הזאת שתיפול מידיכם והחפצים שיתפזרו ממנה על הבמה יתנו לכם את הכמה שניות הנחוצות האלה כדי לחזור לעצמכם וזה אפילו יוסיף לכם "אקסטרה" ניקוד על "חשיבה מחוץ לקופסה".

אם עדיין לא הייתי ברור – תחפשו מה מגניב אתכם ולא מה "הבמאי מחפש", אם תמיד רציתם לשחק בחור עם פגם בדיבור, אז תנו לקוסטיה שלכם לדבר עם פגם בדיבור. צ'כוב לא יתבע אתכם, אל דאגה.

עשה ואל תעשה

  • אל תתחילו את המונולוג מהשיא ו"תרביצו" 3 דקות של צעקות. אנחנו בישראל, כולם יודעים פה לצעוק – תהיו מקוריים.
  • אל תמרחו את ההתחלה לשתי דקות וחצי ואז כשיעצרו אתכם תגידו "אבל עוד לא הגעתי לשיא…". השיא של המונולוג לאודישן חייב לקרות מקסימום אחרי דקה, דקה וחצי.
  • תשתמשו בחפצים ובפעולות פיזיות – הם יצילו אתכם ממוות.
  • שכחתם את הטקסט – לא נורא, גם הבוחנים שלכם קרוב לוואי לא יודעים אותו בעל פה – תאלתרו!
  • אל תנסו לנחש מה הבמאי "רוצה לראות" – תעשו מה שאתם רוצים להראות.
  • אם אתם משחקים פושע/דמות קשוחה הוא לא חייב להיות עם קיסם שיניים בפה. תהיו מקוריים.
  • אל תתנו לאודישן יותר מדי משקל: אתם באים לעשות את העבודה שלכם, תתכוננו ותתנו את המקסימום. כל מה שיקרה אחרי האודישן לא בשליטתכם ולא כדאי להתעכב על זה.
  • טיפ אחרון ואולי הכי חשוב: אודישן זה לא מבחן לכישרון ולפוטנציאל המקצועי שלכם בתחום המשחק. אודישן זה אירוע מקומי וסובייקטיבי שבו אתם נבחנים לתפקיד מסוים/מקום מסוים. ולא יותר מזה. המקצוע הזה מורכב מהרבה מאוד "לא" וכמה "כן" בודדים ונחשקים. אל תפלו למרמור. תמכישו הלאה!

לינקים לאתרים שימושיים

חשבתי להכין לכם מקבץ של מונולוגים שתוכלו להשתמש בהם לאודישנים, אבל אז בדקתי באינטרנט וראיתי שאנשים טובים כבר עשו את העבודה בשבילי. אז פשוט אניח את זה כאן ותוכלו לנבור בהם להנאתכם.

טיפ: תנצלו את האתרים האלה לצורך "דפדוף", כלומר אל תקחו משם את המונולוג כפי שהוא ותבצעו אותו. אם המונולוג מוצא חן בעיניכם – תמצאו את המחזה, תקראו אותו ורק אז תעבדו על המונולוג. בהצלחה!

הלינקים:

  1. האתר של בית הספר למשחק "בית צבי" – מבחר מונולוגים
  2. האתר של בית הספר למשחק יורם לוינשטייןמבחר מונולוגים
  3. האתר של בית הספר למשחק "גודמן"מאגר מונולוגים
  4. חנוך לוין – כל המחזות של חנוך לוין בחינם – תקראו ותהנו
  5. האתר של שח"ם (איגוד השחקנים) – פתוח רק לחברי שח"ם – מאגר מונולוגים לאודישנים

להשאיר תגובה:

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.